השאלה שלא נענתה

בקיץ 1942, בזמן האקציות הגדולות, הסתתרה המשפחה במקומות מחבוא בגטו. התנאים הקשים, הצפיפות והמעברים התכופים החלישו את יוסימה. מחלת ריאות שהתפתחה אז הותירה בגופה נזק קשה.

בראשית 1943 הצליחה המשפחה לצאת מן הגטו ולהסתתר בכפר פוסטלניק ליד ורשה. אך ליוסימה כבר לא היו פסנתר, חופש תנועה או טיפול רפואי מתאים. מצבה הלך והחמיר.

ברגעי פחד היתה שואלת את אביה: ״נשרוד, אבא׳לה?״ והוא היה משיב: ״נשרוד, חמדתי״. לקראת הברחתה מן הגטו השיב פעם רק ״אקווה, חביבתי״. יוסימה שמעה את ההיסוס ושאלה: ״תקווה רק?״

יוסימה נפטרה ב־21 באפריל 1943, ביום השלישי למרד גטו ורשה וביום השני של פסח. היא נקברה בחצר הבית בפוסטלניק. לאחר המלחמה הועברו עצמותיה לבית העלמין היהודי בוורשה.